השבוע שלי בחפירה/ my week in long speech

יום כיפור
לא יכולתי לצלם את עצמי אבל התלבשתי בצורה פשוטה ויפה. חולצה כחולה כהה (תכננתי ללבוש חולצה לבנה ושיניתי את דעתי ברגע האחרון), מכנס סקיני בהיר בצבע ניוד-בז', נעלי סירה בצבע כחול רויאל וצמידי זהב. הפדיחה:
נעלי הסירה ששמתי היו מאוד שימושיות בשבילי בחורף הקודם, וללא היסוס בחרתי אותן כפונקצייה של נוחות. שעה עברה, שעתיים, שלוש, ארבע.. ופתאום אני מרגישה עקצוץ קל בכף הרגל. הורדתי את הנעל כדי להסתכל, והזרתות שלי ואני כמעט התעלפנו. לא אלאה אתכן בפרטים, אבל בואו נגיד שאת ההליכה עד הבית של רוני כדי להחליף לכפכפים, עשיתי יחפה D:

ביום כיפור עצמו- האאוטפיט המדהים שלי היה פיג'מה משובצת, נעלי בית, וחוברת סודוקו כאקססורי לוהט ;) את השעתיים האחרונות  של הצום ביליתי- כמו סדיסטית אמיתית- בעיון בספרי בישול+ ריור על תמונה מכאיבה במיוחד של סופלה נוטלה ביתי. והכי מצחיק? שבעודי מפנטזת על הסופלה המושלם, ארוחת סיום הצום שלי הייתה יוגורט עם גרנולה!

כמו שהבטחתי- אאוטפיטים! וסליחה על הצילומים המכוערים מהאייפון, לאף אחד אין כוח להשקיע בי עם המצלמה הטובה!

אאוטפיט 1:
לסידורים באשדוד ביום שלפני כיפור. סידורים= קניית מצרכים לארוחה מפסקת, השלמות בביוטיקר, כמה לקים מH&O כתוספת וחדר כושר (החלפתי לבגדים של ספורט, אל דאגה D:)

נעליים- נעלי פיפ-טואו משוגעות שקניתי מweekend, בטירוף של רגע, כשהחלטתי שכל הנעליים שלי משעממות והרגליים שלי זקוקות לאופטימיות צבעונית. כמו כן אלו נעלי הפיפ טואו הראשונות שמדדתי שלא עשו לי כפות רגליים של סבתוש ורק על זה היה שווה להשקיע תמורתם 50 שקלים (:

מכנסיים קצרים בצבע כחול כהה בגזרה גבוהה- נקנו בפוזה. הקטע איתם- אמא שלי טוענת כבר שנתיים שיש להם כיס אחד יותר גבוה מהשני ושזה גורם לצד אחד של הבגאז' שלי להיראות גדול מהשני. כל מי ששאלתי- ושאלתי לא מעט- אמרו שהם לא רואים כלום ושהוא סימטרי להפליא. וגם אני אומרת! אז הדילמה היא- האם אמא צריכה להחליף משקפיים,האם כולם שקרנים, או- האם יש לי טוסיק עקום? ;)

גופיית אוברסייז פרחונית- מהגלגל בשיק של 4 ב-50. מושלמת לקיץ כי היא אוורירית ברמות ולא מורגשת.

הלק- היה לי בהתחלה לק ורוד סלמוני שדווקא השתלב יפה בצבעים, אבל החלטתי שכדי למתן את לוק מצעד הגאווה אני צריכה להרגע קצת עם הצבעים. החלפתי ללק כחול כהה בצבע של המכנסיים. ומה אני אוהבת בו? שבאור רגיל הוא נראה משעמם ורגיל (אבל עדיין מהמם), ובשמש/ אור חזק הוא הופך למטאלי ומיוחד. לק של lasera גוון מספר 89, עלה 9 ש"ח בH&O.

שימו לב לציור של הפרח על הקמיצה שלי... בעזרתם הנאמנה של חותמת מהביוטיקר ולק ורוד בהיר של קסטרו :)

התמונה היחידה שהספקתי לצלם בעמידה לפני שהחתול החופר שלי החליט שבא לו להתמרח לי על הרגליים:

אאוטפיט 2:
יום שישי בערב, בילוי זוגי עם אריק בג'פניקה :)

אז מה לבשתי-
נעלי עקב אדומות ואהובות מתאילנד, נוחות בטירוף למרות שאני נהיית איתן טאווילה :)
אוברול שחור הורס מרנואר, מתנה מאריק!
והסיפור: הלכנו ביחד לקנות לו מלתחה חדשה לעבודה ברנואר, רק שממש לא הייתי נחוצה שם כי המוכר הגיי המופלא שהיה שם תפס אותו והתחיל לתת לו למדוד בלי חשבון (כולל הצצות לתוך תא ההלבשה כשאריק עם תחתונים תוך השמעת מחמאות סקסיסטיות D:), ונתן לי את החופש לשוטט להנאתי בחנות. זה היה מצחיק כי כל שנייה שמעתי אותו מקטר על כמה שהעובדות החדשות לא יודעות להתלבש ולא יודעות לעשות סטיילינג ועל כמה שבתכל'ס הן די סתומות ובאופן כללי הן 'לא באות טוב בעין'. אז רגע לפני שאריק שילם בקופה, החליט המוכר המהולל לעשות לעובדות החדשות סנדאת סטיילינג מקוצרת... בעזרתי:

-"בואי כפרה, בואי. תמדדי שנייה את האוברול ה-מאמם- הזה. ואת- (אחת העובדות), תביאי 'בקשה את ה'שוז' שאת חושבת שיקפיצו את הלוק הזה."
העובדת המבוהלת הביאה זוג סנדלים חומים, די בנאליים. המוכר:
-"אימא, איייייימא. ממש לא. למה נראה לך? אמרתי 'להקפיץ', לא 'לשעמם'! watch and learn חמודה"
המוכריקו ההורס (ואני כבר מאוהבת בו לחלוטין בשלב הזה) אץ לו רץ לו והביא זוג נעלי סירה על עקב, בצבע טורקיז קריר. הורסות.
-"נו, מה את אומרת?" (שואל אותי בפרצוף מרוצה מעצמו משהו)
-"ממש יפה!! אני אוהבת"
ופתאום אריק מגיע-
"וואי מאמי איזה יפה זה! את רוצה את זה?"
-"לא זה ב..."
המוכר: "באאאאאארור שכן! זה הורס עלייך! זה סוף סוף סוף! מה אתה שואל אותה בכלל, אתה קונה לה נקודה! זה כזה היי פאשן עליה!! אתה קונה וזהו."
אריק מהנהן בחוסר ברירה, והמוכר לעובדות:
-"ראיתן מה זה סטיילינג? עם הנעליים החומות שהיא הביאה זה היה משעמם, רגיל, גובל בדיזזסטר, ועם ה'אקססוריז' הנכונים- חבר שלה רוצה לקנות לה את זה! בלי שיכנועים ממני בלי כלום! מיוזמתו! אז נא להפנים, או-קיי? אוקיי."
ומה קרה בסוף?
אחרי שהמוכר הדגים עליי גם שמלת מקסי, שמלת מיני אדומה ושמלת סטרפלס לבנה עם תחרה שחורה, אהובי היקר (כאילו שהייתה לו ברירה) קנה לי את האוברול ההורס הזה ואת השמלה הלבנה שמדדתי (מ'יוזמתו'!).
אז ה-פואנטה- עד עכשיו לא לבשתי את האוברול (ולמען האמת גם לא את השמלה), ואתמול החלטתי לצ'פר את הבחור ולהראות לו שזה משתלם לקנות לי ושזה לא "יאבד לך בתוך הארון"/ "יילבש פעם במאה שנה מרוב הבגדים שיש לך"/ "את תלכי עם זה בכלל?". כמובן שהוא היה מרוצה ואני הייתי עוד יותר מרוצה, כי בגלל שהאוברול לא צמוד, הייתה לי אפשרות לאכול קינוח קרם ברולה מדהיייים ולשבוע עד לקבלת כרס P:

ברקע: שאריות הקינוח שאכלתי, לבד!

אז לאחר חפירה קלה זו, השרשרת- שרשרת סטייטמנט מH&O, שכחתי לעשות עליה תקריב..
-קלאץ' מנוחש בצבע אפור-ירקרק קריר, שאיכשהו יש בו מקום להכל :)
על הידיים- לק אדום מהפוסט הקודם.

אאוטפיט 3
כמו ילדה בת 6 עם קוקיות, יצאתי בהתרגשות יתרה להצטלם בחוץ בעוד היורה מטפטף בגינה. האמת שקשה לקרא לטפטוף שהיה פה גשם, זה היה יותר כמו סוג של יריקות, אבל היות ואני מתפללת כבר כמה שבועות טובים שמזג האויר יתחיל להתקרר, נראה כי מישהו שמע את תחינותיי סופסוף ואני מתרגשת :) האמת שבכלל לא תכננתי להצטלם, כי הייתי לבושה באופן בלתי יצירתי להחריד, אבל אני מקווה שתקבלו אותי גם ככה... הלוק הכי ביתי ומשעמם, אבל העיקר שסופסוף אני לובשת ארוך!

מה לבשתי:
נעלי בובה ורודות-בייבי עם עיטור שחור, סופר מתוקות, מתאילנד
ג'ינס שחור-אפור מקסטרו
סוודר אוברסייז שהוכנס קלות למכנסיים- forever21
שרשרת מפתח- הושאלה ללא החזר ממגירת התכשיטים של אמא
טבעת- top ten
לק- עדיין נאמנה לטוטוריאל הקודם :)

מחשבות על אודם אדום

אודם אדום. דבר שיכול בקלות להפוך אותך מבחורה נאה+ לסבתא רומנייה. דבר שמסגיר לכל העולם מאיזו כוס שתית. דבר שבתנועה אקראית אחת עלול להימרח לך על הפנים, או גרוע מזה, על הבגדים. דבר שאו שהוא מתאים לך, או שלא. אז... מה שאני מנסה לספר לכן, הוא שחברתכן הנאמנה התחדשה באודם אדום גוון 50 מתוצרת הביוטיקר. התחשק לי לנסות משהו חדש ולא אופייני, לגוון קצת P: בגלל שהאודם ממש חזק, הלכתי על עיניים נקיות לגמרי חוץ מקמצוצון של מסקרה. והתוצאות:

מטושטשת קלות

מסקנות:
1. זה יפה.
2. זה גורם לי אוטומטית להפוך מאריאל לסבטלנה/ קסניה/ ילנה D:.
3. גברים ל-א מבינים את הקטע של זה. פשוט לא. ציטוטים מובחרים:
-" מאמי, ממתי את שמה אודם? לא לא אמרתי שזה מכוער, רק שאלתי" (אריק)
-" את דומה ככה למומו" (הדובר: אחי עדי. מומו= הכינוי של סבתי ההונגרייה, שלפי מה שהיא אומרת היא "נצר לאצולה האוסטרו-הונגרית", מתהדרת באודם אדום, לפחות טבעת זהב אחת על כל אצבע, מעילי פרווה -רצוי מנומרים- ונעלי עקב, סוגדת לבלונד, לתכשיטים, וללק בצבע בורדו)
-"למה השפתיים שלך כ"כ אדומות?" (אבא)

אז מה אתן אומרות? לאמץ/ לוותר?

שיהיה שבוע נפלא, חג שמח ומלא אוכל טעים! ♥
אריאל

nails tutorial/ הדרכת ציפורניים

לטפח ציפורניים זה כיף !! להחליף בכל פעם צבע, לשנות את האורך, לשייף בצורה שונה ולקשט... כמה כיף להיות בת! (:
היום החלטתי להתפרע עם סגנון שראיתי פעם בYOUTUBE.
המצרכים: 3 לקים בגוונים קרובים, ספוגית מייק אפ (בביוטיקר ב2 ש"ח) וטופ קואט- שכבה עליונה ששומרת על הלק מקילופים ומבריקה פחד.

שלב 1) לוקחים את הגוון הבהיר ביותר של הלק, מושחים אותו על קצה הספוג ומניחים על הציפורן בתנועות פידור וטפיחה. זה נראה ממש מזעזע בהתחלה אבל התוצאה משתלמת :P משאירים רווח בין בסיס הציפורן ללק.

שלב 2) לוקחים את בקבוק הצבע הבינוני (הגוון האמצעי), מושחים על הספוג (עדיף במקום נקי ולא איפה שכבר משחנו את הצבע הראשון) ומניחים בטפיחה על גבי הצבע הראשון, אך משאירים את החלק התחתון של הלק הקודם חשוף.

שלב 3) מניחים את הגוון הכהה ביותר של הלק על הספוג במקום נקי, וטופחים רק על קצה הציפורן.

שלב 4 ואחרון) מושחים שכבה נדיבה של טופ קואט, לברק מירבי ופיניש מושלם :)

המשך שבוע מעולה, ולמנסות- בהצלחה !
:-* אריאל

יום כיפור/ מתלבשי יום כיפור

יום כיפור בשבילי הוא יום מיוחד של הקלה עצומה. יום אחד בשנה בלי פלאפונים, בלי מכוניות, בלי להיות כל הזמן "זמין". אפילו בצום עצמו אני רואה דבר מיוחד- יום אחד בשנה שבו אפשר להסתדר בלי המצרכים המינימליים שאדם צריך כדי לחיות- מים ומזון.
אוירת יום כיפור במושבה שלי הייתה קסומה ומיוחדת. הרחובות הוצפו בהורים וילדים צעירים שרכבו על אופניים, נערים שהלכו על הכביש בגאווה "כי מותר", והמוני אנשים לבושים לבן.
בכל פינה ניתן היה למצא חבורת נשים שהוציאו את כיסאות הפלסטיק מהחצר אל הרחוב הראשי וישבו לקשקש, תוך שהן צעקות מידי פעם לבעלים האומללים שלהן שנידונו להשגחה על הילד ש-בדיוק-לומד-לנסוע-בלי-גלגלי-עזר: "מוטי, אל תיתן לו להרים גלגל!! מוטי!!!!", "תלך איתו נו! אני עסוקה עכשיו אתה לא רואה שאני מדברת?!" ו"אוי אוי תתפוס אותו, חמוד תעצור, לא, אוי!! מוטייייייייי!... הכל בסדר חמודי, כן, אני יודעת שאבא לא תפס אותך. מוטי- הפולידין בארון למעלה".

הדבר הכי כיף היה לראות את כל החברים שלי מקובצים ב"מקום הקבוע"- כיכר המועצה. כל האנשים בטווח הגילאים 16-22 מהמושבה שלי היו שם. פרצופים מוכרים שעד לפני 3 חודשים למדו איתי בכיתה ובשכבה, ופתאום נראו לי שונים ומיוחדים, כאילו לא ראיתי אותם לפחות שנתיים.

ישבתי עם כל החברים שלי שהסתדרו קבוצות קבוצות על הספסלים באיזור הכיכר, עברתי בין קבוצה לקבוצה ושמעתי את כל ההתחדשויות, מי התגייס לאן, מי לא יצא שבת ומי בבית עושה על האש. חזרתי הביתה בסביבות 2 וחצי, התעוררתי ב12 בצהריים, ואת שאר שעות הצום העברתי בקריאה ובסודוקו :)

למרות כל ההתרגשות ואוירת החג, משוגעת שכמוני לא יכלה שלא לבחון בדקדקנות את המתלבשים ברחובות! אז כיאה אליי, להלן הפירוט של ששת הזרמים המרכזיים:

♦ הדתיים עם הקרוקס- למי שלא יודע, יש איסור ביהדות לנעול נעלי עור בזמן צום. יש האומרים שזה נובע ממניעים של טוהר, כמו לבישת בגדים לבנים, ויש האומרים שבימי קדם נעלי עור היו הנעליים שנחשבו הכי נוחות, וכחלק מתענית הצום נעלו בני ישראל נעליים מחומרים אחרים שהיו פחות נוחות. לא נתפלסף פה על הסיבה, אבל המחזה ברחובותיינו היה כזה- כיפה לבנה יפה, חולצה מכופתרת לבנה מגוהצת למשעי, מכנסי אלגנט/ ג'ינס כהה, וקרוקס מחורר ובלוי. יש לי שאלה אחת- אין עוד נעליים שהן לא עור חוץ מקרוקס?? ומילא קרוקס, אבל למה את הדגם הכי מזוויע בכל הזמנים??

♦ האמהות עם הטריינינג- אלה שהוזכרו למעלה, שישבו בחוץ עם השכנות וקשקשו, לבשו את המדים הנ"ל: קליפס פלסטיק בשיער, חליפת טריינינג (לרוב בצבע ורוד), נעלי בית וציפורניים בנויות בסגנון מניפה (מתרחב בקצה). וכמו שואמרים- שמע ישראל.

♦ הבנות עם העקבים- אני לא מדברת פה על עקבי וודג' או עקב נמוך, אני מדברת על בנות שהלכו חצי עיר כשהן מדדות כמו במבי בן יומו על עקבי סיכה ענקיים. אוקיי, הבנו שאת רוצה לדפוק הופעה בכיכר, ועזבי שאת גבוהה עכשיו בראש מכל הגברים באיזור חיוג 08, אבל מה שווה כל הלוק המושקע שלך אם את נראית כמו סושי על צ'ופסטיקס? ואיך לעזאזל את הולכת לחזור את כל הדרך הביתה?

♦ החשפניות- בין כל האנשים הלבושים, תמיד ניתן למצא כמה יחידות סגולה שמרשות לעצמן להסתובב בכיפור עם מכנסונים, גופייה פצפונת ומחשוף שמגלה חריץ לגיהוץ כרטיסי אשראי, ממש מתחת לסנטר שלהן. יש לציין שביום הכיפורים הזה היה ממש קפוא בחוץ, ובאמת שהייתי צריכה להיזהר כדי לא לקבל דקירת פיטמה מאחת מהן.

♦ המתחסדות- ביום יום- נשים אלו נראות ומתנהגות כמו הנשים מהסעיף קודם. ביום כיפור- חצאית מקסי, חולצה ארוכה, לא נועלות נעלי עור, לא מרכלות כי זה לשון הרע והכי מצחיק: הן שומרות נגיעה. כאילו שיום אחד יחפה על שנה של הפקרות D:

♦ הערסים הצדיקים- הם מורידים את הכיפה, אומרים לחבר שלהם "כוסאומו אתה גורם לי לקלל בכיפור יא בן זונה אמא'שך מתה", ואז מחזירים אותה אל ראשם ביראת כבוד ומבקשים סליחה מהקדוש ברוך הוא. ביום יום- לובשים מכנסי גלישה, נעלי "פקקים" ומבלים את זמנם החופשי בים עם הנרגילה. ביום כיפור- ציציות, כיפה, מכופתרת ונעלי ספורט, יושבים בחבורה יחד וסופרים עוד כמה שעות נותרו עד סוף הצום כי בא להם סיגריה. 

יש לציין שראיתי גם המון אנשים לבושים ממש יפה, מדתיות מתוקתקות שנראו מדהים ועד לגברברים בני גילי שהשקיעו עם מכופתרות, מכנסי אלגנט והכי חשוב- בלי קרוקס ;) דבר אחרון שאני חייבת לציין- כיפה זה כזה סקסי!

מקווה שהיה צום קל ומועיל, המשך שבוע מצוין :)
אריאל ♥♥♥

dear winter, i miss you !

last night we moved to "winter time" here in Israel. Yea, we have one more hour to sleep! but.... the feeling is that the climate just gets hotter! the Temp' in my area is 30-35 C at the day and the moisture is terrible.

the most sucks thing is that it's almost impossible wear something who looks normal! every time i tried to wear something that is a little bit longer than extra shorts pants i started to sweat like a pig in Polyester :D

בלילה האחרון עברנו כאן בישראל לשעון חורף. המחשבה הראשונה היא "איזה כיף, עוד שעה לישון!", אבל ההרגשה היא, מבחינתי לפחות, שמזג האויר רק נהיה חם יותר ובלתי נסבל. ושלא נדבר על הלחות...

הדבר הכי מבאס הוא שזה כמעט בלתי אפשרי ללבוש משהו נורמלי! בכל פעם שאני מנסה ללבוש משהו שהוא קצת יותר ארוך ממיקרו-שורטס אני מתחילה להזיע כמו חזיר בפוליאסטר. (סליחה על הפירוט) ותאמינו לי, זה מבאס!

My only consolation is that In a few days (11 but who is counting?) I will be in the FAB' cold land Germany!

 so until then, get a taste for my misery for winter:

נחמתי היחידה היא שבעוד מספר ימים (11 אבל מי סופר??) אני אהיה הרחק הרחק מפה, בגרמניה הקרה והמהממת... אז עד אז, טעימה מהגעגועים לחורף:

כי מה יותר רומנטי מאשר רכיבה משותפת בגשם שוטף?

גרביונים כהים, נעלי עקב ומעיל משובץ באורך המושלם. מי רוצה לקנות לי מתנה?

לא יודעת מה איתכם, אבל אני עפה על הגרביים הארוכים (או הארוכות??) בתוך המגפיים!

לייטון מיסטר בתפקיד בלייר... הסטיילינג בגוסיפ גירל פשוט הורס. אני רוצה פה את הכל ואת השכמייה בפרט!

מעיל נונשלנט שכל אחת צריכה

ואיך אפשר לדבר על חורף מבלי לדבר על מעיל טרנץ'??

סריג גדול, מכנסיים באורך הנכון ועקבי קיטן. וזה מה שנקרא "התחברי לאודרי הפבורן הפנימית שלך" ;)

סטיילינג מתוק של חורף בוהמייני ומלא באופטימיות

מרי קייט אולסן בטוטאל לוק שחור שהולך על בטוח אבל נראה מצוין

תמונה שעושה חשק לחולצה מכופתרת גברית, לוסט אפור ולרגליי איילה

וכמו כל קשיש טוב ומבין עניין, גם לי יש חולשה לפאצ'ים כאלה במרפק :)

I got an important decision until winter comes- i have to find the power to dress nice at the warm days here.  at the last time i started to wear flip flops and vests and i don't like it at all :P
so now, after i wrote it here, i can't regret :)... next week you will see some outfits for finally!

קיבלתי החלטה חשובה שאני צריכה לעמוד בה עד לתחילת החורף- אני חייבת למצא את הכוח להתלבש יפה במשך הימים המתישים האלה... התחלתי להסתובב יותר מידי עם גופיות וכפכפים ואני מרגישה ממש לא משהו עם העובדה הזאת P: אז צפו להצפת אאוטפיטים מושקעים החל מהשבוע הבא!

have a nice and cold week אז שיהיה שבוע טוב וקריר :)
Ariel ♥♥♥ אריאל

השבוע שלי בחפירה- My week in long speech

אאוטפיט, חפירות והתחדשויות (:

 אני ויובל מכירות מכיתה א' וחברות מאוד טובות עד היום. המשפחות שלנו זה כמו משפחה אחת גדולה, וכשאחותה מתחתנת זו סיבה ענקית למסיבה! אז חינה כבר הייתה, חתונה הייתה, וזה האאוטפיט למסיבת "אחרי מקווה" של יסמין (: זו הייתה מסיבה של בנות בלבד, והיה כיף לא נורמלי. מלא אוכל של בנות (פשטידות וסלטים), יין והמון צחוקים. אני ואמא הכנו פוקצ'ות וכ-מו-בן שהיא הצליחה לשפוך עליי את הבלילה (אל דאגה רוני, מכנסייך לא נפגעו!)... אז איזה מזל שהספקתי להצטלם קודם לכן P:

התמונות יצאו ממש כתומות משום מה, וככל שניסיתי לשפר להן את הצבע כך רק הפכתי אותן ליותר תפוזיות ! אז עמכם הסליחה חברים, אני לא באמת ג'ינג'ית...
סנדלי עקב- פוראבר21
מכנס קצר- בהשאלה מרוני
חולצת תחרה עם צווארון פיטר פן- חנות עלומת שם בפאתי תאילנד
שעון- רוני (כפרה עלייך) קנתה לי בהודו.

התחדשויות:
10 בבוקר, שרון מתקשרת אליי בהיסטריה כי היא -חייבת- ללכת לסקופ לקנות נעלי עקב והיא צריכה שאני אבוא איתה. אוקיי, אופייני. הפאנץ'- חזרנו משם עם כללללל דבר אחר, חוץ מנעלי העקב שהיא רצתה D: (עידוד עצמי- לפחות לא קניתי עוד נעליים!).
הפתעת היום: בד"כ אני לא סובלת את הסחורה של דיוטי מוטי (חנות בגדים זולה וטרנדית שכל אשדודית מכירה) וגם הפעם ראיתי שם די הרבה זבלה טרנדית באיכות של קרטון רטוב. בדים דהויים, קצוות פרומים ושרוולים מתפוררים, וזה רק על קצה המזלג :D אבל אני חייבת לומר שהפעם, הופתעתי לגלות שיש שם כמה דברים בהחלט נאים! ובין ג'אנק לג'אנק, אפילו רכשתי כמה פריטים!

2 גופיות פפלום שיושבות מדהים על הגוף, שמרוב שאהבתי את הגזרה לא יכולתי לקנות רק אחת. את הכחולה חנכתי בשבת האחרונה בבר המצווה של בני הדודים שלי והלבנה תיחנך ככל הנראה בראש השנה, אם אני אצליח לעמוד בפיתוי ללבוש אותה עד אז :) כל אחת עלתה 40 שקלים.

ג'ינס קרעים בהיר בגזרת סקיני, יושב קצת רחב על הגוף (למרות שהוא מידה 24!! הזוי ביותר) וקצת בויפרנד ואני מתה על הנונשלנטיות שלו. עלה 50 שקלים. אני עוד צריכה לחשוב איך לשלב אותו כי הוא לא בדיוק מתאים לסגנון הרגיל שלי ולבגדים שיש לי (אני הרבה יותר בחורה של חצאיות עיפרון, שמלמלות אלגנטיות וכו', והג'ינס הזה לגמרי זועק "גופיית סבא בעל האש"!) אבל אני מאמינה שאני אצליח במשימה... מקסימום קצת כאב עיניים בשבילכם :)

קיבלתי במתנה יחד עם הגופיות 2 חגורות ניטים, שהיו נראות מזעזע על הקולב עם הגופיות (מי שם פפלום עם חגורת ניטים?!) אבל לחוד הן מתקבלות בברכה :)

וידוי- גם אני מנויה עכשיו בחדר כושר! למרות הצהרותיי שאני מנסה להתחמק ככל האפשר מספורט, הספקתי ללכת כבר פעמיים, והסבל היה הרבה פחות קשה משדמיינתי ! ;) הצמידו לי מדריך מקסים בשם דור ואני מקווה שמעתה והלאה אני אפסיק להיות פדלאונת...

אגב, הייתי השבוע במיונים לצבא בת"א, ויש לי רק דבר אחד לומר- התחנה המרכזית של ת"א היא סיוט! חיפשתי במשך חצי שעה את קו 174 של אגד כדי להגיע למנחם בגין ול-א מצאתי, כל השומרים מכל הכניסות ניסו לעזור לי (כולל הרוסי שלא ידע עברית) ורק בלבלו אותי עוד יותר, הסודנים שישבו בכל פינה וקראו לי "אירנה בואי לפה" גם לא ממש תרמו לעניין, והכי גרועה זו הפרחה עם הקליפס שישבה במודיעין של אגד וכיוונה אותי 3 פעמים, כל פעם לקומה אחרת, כדי למצוא את הקו הזה. וכל פעם שחזרתי אליה נואשת היא דיברה איתי כ"כ לאט כאילו שאני מפגרת (תעלי. לקומה. שבע. פ-ס-ד-ר? פה. קומה. א-ר-ב-ע ). מזל שבסוף גאל אותי מייסוריי איזה מוכר מהקיוסק ליד, שפשוט נכנס לאוטובוס של סופרבוס ואמר לנהג לעשות לו טובה ולהוריד אותי קרוב. או-אז גייסתי לעזרתי את גברת שחר (אישה מופלאה עם כישורים של גבר שפשוט יודעת הכל!) והיא כיוונה אותי כמו שצריך בקולה הסמכותי ;) מזל שיש אנשים טובים בעולם הזה!

שיהיה המשך שבוע נעים!!
אריאל :)